חדש מסחבק

20 Essential Infographics & Data Visualization Blogs | Inspired Magazine Posted: 24 Oct 2009 07:49 AM PDT In the tradition of Inspired Mag's huge lists, here goes a new one – all the blogs with cool data visualization eye candy in the same place!

Top 10 Web Collaboration Tools (That Aren't Google Wave) - Collaboration - Lifehacker Posted: 07 Oct 2009 09:12 AM PDT Lest ye forget, there are plenty of web-based collaboration tools that don't require learning a new way of speaking. Here are a few of our (mostly free) favorites.

Internet Alchemy » Linked Data Spam Vectors Posted: 23 Sep 2009 08:44 AM PDT One of the defining characteristics of a successful information system is its level of exploitation by spammers. Successful systems will attract those who wish to hijack that success for their own ends, most often by the use of deception. I think we can safely say that the Linked Data web is not yet successful because it has not attracted that level of spam attack. With the Google and Yahoo's adoption of RDFa I think we'll see that change in the next twelve months. In anticipation of future attacks I thought it would be a useful exercise to try and predict some of the possible vectors for introducing spam into a Linked Data system. Some of the spam vectors are going to be traditional, rooted in the existing web. However, some are going to be new, made possible by the open world aspects and low cost integration possibilities provided by Linked Data. XML.com: What Is RDF Posted: 23 Sep 2009 04:50 AM PDT Editor's Note: "What Is RDF" was originally written by Tim Bray in 1998 and updated by Dan Brickley in 2001. Recently it seemed like time for another update, particularly to relate RDF and the Semantic Web to the cutting edge of web development. We've republished the original in a new location and offer the following update. I'll leave to you, dear reader, the task of deciding how well Joshua Tauberer has accomplished the task of updating a classic. -- Kendall Grant Clark Smarter Cities Posted: 08 Oct 2009 10:37 AM PDT A collaborative intelligence project for building a planet of smarter cities Rhizomik Posted: 23 Oct 2009 06:52 AM PDT The Rhizomik initiative is inspired by the rhizome metaphor when working with knowledge from a scientific, technological but also philosophical point of view. This metaphor has accompanied us in our research about knowledge in many different fields, fundamentally Semantic Web, Human-Computer Interaction, Web Science, Complex Systems and Cognitive Science

לינקים 2

• challenge.semanticweb.org
• Google Wants You to Be Able to Leave if You Want | WebProNews
• IBM - Data Analysis - United States
• Entries tagged with “Semantic Web” from O'Reilly Radar

challenge.semanticweb.org Posted: 21 Sep 2009 03:05 AM PDT The Semantic Web Challenge offers participants the chance to show the best of the Semantic Web.

Google Wants You to Be Able to Leave if You Want | WebProNews Posted: 21 Sep 2009 03:03 AM PDT Data portability is an important issue for users and businesses alike

IBM - Data Analysis - United States Posted: 20 Sep 2009 10:22 PM PDT

Entries tagged with “Semantic Web” from O'Reilly Radar Posted: 20 Sep 2009 10:21 PM PDT

טכנולוגיה, רגע של פרספקטיבה

הרבה פעמים בעודנו עוסקים, שלא לומר טובעים, בבעיות טכנולוגיות / עסקיות כאלו ואחרות, קל לנו לאבד קצת פרספקטיבה על בעיות אמיתיות ומקומה של הטכנולוגיה בכל הסיפור הזה. הרבה יותר קל לנו להתמקד באיך להביא חתיכות מידע ממקומות שונים, או איך לקנפג את הצ'ופצ'יק של הקומקום כדי שישרוק לנו בדיוק בסולם הנכון.
ובסופו של דבר, גם כשאנו מתעסקים בתפקיד הטכנולוגיה בעולמנו, אנחנו נוטים לנתח ולהגג על כל גרעפס של גורו או מנכ"ל כזה או אחר. גם אם אנו מרחיקים לכת ומעיזים לנחש טרנדים כאלה או אחרים, אנו נוטים להסתכל מספר שנים מועט, עשרות לכל היותר, קדימה.

זו הסיבה שההרצאה של ג'יל טרטר עוררה אצלי ענין. ב 21 דקות בהן היא חולקת את החזון שלה מעל בימת TED, הצליחה גב' טרטר להחזיר אותי לפרספקטיבה על תפקידה של הטכנולוגיה בחיינו. דווקא משום שההרצאה כלל לא עוסקת בפן הטכנולוגי, אלא מזכירה אותו בדרך אגב ומביאה אותנו להבנה של "למה לעזאזל אנחנו עושים את זה".

מעבר לכך, מעניין לראות שגם הרשת זוכה לאזכור חולף, אם כי בעקיפין. בזכות הדברים האלה אנו זוכים במוטיבציה משמעותית במחקר ופיתוח של טכנולוגיות רשת (דקה 18:25). הרשת בכלל, והסמנטית בפרט, היא יותר מעוד דרך לשווק וליצר פרסומות. יש בשביל מה לעבוד, וזה לא תמיד בצבע ירוק.

שווה להשקיע 21 דקות מהחיים כדי לקבל קצת פרופורציות וזריקת מוטיבציה (קטנה, מהצד, לא כואב...).

- סחבק

הרשת בת 20

ככה בקטנה, עבר לו יום השנה ה 20 להצעה המקורית של ה Web.

אומנם 20 שנה עברו, אבל מעניין לראות שכבר בהצעה המקורית נכללו רבים מהרעיונות שאנו מעבדים רק כיום - קישוריות של מידע על "דברים" שונים, לא רק מסמכים.

וכנראה שאין מישהו שיכול לתת פרספקטיבה יותר טובה על הקשר הזה מהאדם שהתחיל את הכל, כתב את ההצעה המקורית וממשיך לדחוף אותה כיום.
כאן בהרצאה בכנס TED בחודש שעבר:





אותם רעיונות ממשיכים להתפתח גם היום.

.חתיכת היסטוריה, ופיסת עתיד

- סחבק

Blog Day 2008

ככה, דקה לפני שזה נגמר, ושלא תגידו שסחבק לא תומך ביוזמות אינטרנטיות חובקות עולם, הנה הרשימה שלי ליום הבלוגים 2008:

1. שורו הביטו וראו. כמו שהיא כותבת - הרבה טכנולוגיה, קצת רגש, וההיפך.
2. Coding Horror. בגלל האהבה האדירה שלו לעשיה התכנותית. הנה בן אדם שכ"כ אוהב את מה שהוא עושה, שהוא מצליח להדביק בזה גם אחרים. חוץ מזה, הוא גם מעניין.
3. תקריב. סחבק עבדכם הוא גם חובב צילום. בעוונותי לא יצא לי זה זמן רב לצלם (דווקא תירוצים יש מספיק). זה הבלוג שעוזר לי להרגיש שאני עוד איכשהו בעניינים.
4. מחשבות פוליטיות. האמת, יחסית עייפתי מפוליטיקה. אבל במדינה כמו שלנו, אי אפשר שלא יהיה לך איכפת. והנה אחד שנותן עוד נקודת מבט, לא בהכרח אובייקטיבית, אבל מנוסחת היטב, ושונה ממה שאני מקבל מהתקשורת המרכזית, אז זה תמיד מרענן. יותר מזה - זה חשוב.
5. Nodalities. בלוג מסחרי, של חברת Talis, שעוסק באופן בלעדי בהתפתחויות של הרשת הסמנטית בעולם. הרבה חדשות וסיקורים יחסית מעמיקים, ביחוד לאור העובדה שמדובר בנושאים לא טריוויאלים שמתפתחים במהירות.

- סחבק

אורורה והעתיד שלנו

מוזילה, ביחד עם AdaptivePath (אותם חבר'ה שטבעו את המושג Ajax), שחררו מספר סרטונים שמציגים את הקונספט של הדפדפן החדש שהם עובדים עליו:

Aurora (Part 1) from Adaptive Path on Vimeo.

יש מספר סרטונים, שווה להציץ בכולם.

מעבר לממשק המענין מאוד (שקשה לי לומר אם הוא טוב יותר או לא), מענין לשים לב ל 2 נקודות:
1.
על פי החזון המוצג בסרטונים האלה, בעיקר בשני, הרשת הולכת להיות הרבה יותר נפוצה וזמינה ממה שהיא היום. כמו שקווין קלי חוזה, הרשת תהיה יותר ויותר זמינה - יותר בקלות, מיותר מכשירים, וליותר אנשים. זה אולי לא נראה משמעותי או מענין כ"כ, אבל אם ניקח בחשבון את המניעים הכלכליים לפיתוח טכנולוגי, העובדה הזו יכולה להיות משמעותית.

2.
מה שאותי יותר ענין היה לבחון את האינטראקציה שנעשית בין האפליקציות והאתרים כפי שנראה בסרטון. למי שתוהה איך תיראה חווית השימוש שלנו ברשת בעידן הרשת הסמנטית - זו ההתחלה. מהרגע שאוכל להעביר פיסת מידע מאתר לאתר או מהאתר לשולחן העבודה שלי, ומשם למקום אחר, באותה קלות שבה אני לוחץ על קישורים - שם נתחיל לראות את הערך שבישום טכנולוגיות של רשת סמנטית. ע"מ שאתרים ושירותי רשת שונים יוכלו באמת להתחיל לעבוד בצורה כזו, המידע חייב להיות מועבר בסטנדרט ידוע ומקובל (ע"ע RDF). וזה יהיה יותר קל, אינטואיטיבי ומוחבא מהמשתמש אם בנוסף לדפדפן שלי גם מערכת ההפעלה תתמוך בתיאור מידע כזה.
ד"א, כבר היום אנחנו רואים תוספים לשוא"ש, שמתחילים להראות תכונות של דפדפנים "סמנטים": אני יכול להתקין למשל את Operator, וכשאני גולש לאתרים הוא מציע לי מידע רלוונטי ממקורות שונים - מפות, לשמור כרטיסי ביקור וכו'. והכל, מתוך המקום שבו אני נמצא - לשירות שכלל לא מודע לאתר הנ"ל.

ולסיום חידה (חצי רלוונטית): מי הייתה אורורה?

- סחבק

התוכן שלי ואני

הנה דיון מעניין שהתעורר לפני כמה ימים בנושא הבעלות על התוכן שמפורסם ע"י בלוגרים וערכו. הטענה הבסיסית של סטיב הדסון ושרה פרז הוא שמכיוון שווקטורי ההפצה של בלוגים הם כ"כ מפותחים (RSS למשל) קשה לעקוב אחריהם ולכן ליצור ערך מותג גבוה לבלוג שלך. ז"א, מהרגע שפרסמתי תוכן כלשהו בבלוג שלי, ובד"כ זה בא עם RSS, יכולים אנשים אחרים לקחת את התוכן הזה ולהשתמש בו ולפרסם אותו. גם אם ישמר הלינק לפוסט המקורי הרי שצריכת התוכן לא נעשית דרך הבלוג שלי באופן ישיר, ולכן יורד ערך המותג של הבלוג שלי.
שרה פרז עוד מרחיבה ואומרת שכל תוכן שאנו יוצרים (וידאו, מוזיקה וכו') הופך למצרך (commodity) ועלינו לדעת להתמודד עם הטרנד הזה - לא להילחם בו אלא לעבוד איתו. הנושא הזה כואב בעיקר לבלוגרים שמרוויחים באופן אקטיבי מהבלוג שלהם (סטייל סקובל וארינגטון ), אבל גם לבלוגרים אחרים.
עד כאן העובדות על קצה המזלג, בשביל הטיעונים המלאים הייתי ממליץ ללכת לקרוא את הפוסטים המקוריים.

באף אחד מהפוסטים המקושרים למעלה, לא ראיתי תשובה מוחצת לבעיה שהועלתה. אני גם לא בטוח שישנה כזו תשובה, חוץ מלהתאמץ ליצור תוכן יותר איכותי שיתבלט מעל ההמון. אין ספק שזו הופכת להיות בעיה קשה יותר, בעיקר בעולם שבו צריכת התוכן הופכת לזולה יותר ויותר. אבל יותר מזה, אני לא לגמרי סגור על הבעיה. ההנחה הבסיסית בדיון הזה היא שעלינו להפיק ערך ממשי ומוחשי מהתוכן שאנו יוצרים, בעוד שהטכנולוגיה הקיימת מפריעה לנו. ז"א, עצם העובדה שקל יותר להפיץ, ולכן לצרוך, את התוכן שאני מפרסם בבלוג גורמת לכך שקשה לי יותר לעקוב אחרי כמות הקוראים שקוראים או עושים שימוש בתוכן שלי. עבור בלוגרים שכותבים לשם פרנסה, גם אם לא מלאה, זו אכן בעיה אמיתית. המודלים הקיימים של ספירת כניסות, קליקים וכו' לא עומדים במבחן המציאות הזו של הפצת התוכן. בלוגרים "מקצועיים" כאלה יצטרכו למצוא כנראה דרכים יותר יצירתיות להפיק ערך מוחשי מהבלוג שלהם, ובמקרה הזה אני נוטה להסכים עם שרה פרז - אין זה הוגן להלין על תעשיית המוזיקה והקולנוע שנאבקת בשיניים כדי לשמר את מנגנוני ההפצה הישנים (ע"ע DRM וכו') ובאותו זמן לבכות על אתרים שמאפשרים לצרוך את התוכן שלנו ולהגיב עליו, שלא דרך הבלוג שלנו.

אבל רובנו לא כאלה.
רובנו היינו רוצים לקבל קרדיט כזה או אחר על יצירותינו, בייחוד אם שחררנו אותן תחת Creative Commons, אבל אנחנו לא מרוויחים או מתפרנסים מהבלוג שאנו כותבים. יש שורה שלמה של תועלות וסיבות לכתיבת בלוג, ורובן לא ממשיות או מוחשיות בצורה שמתרגמת לאיזשהו ערך אמיתי. רובנו כותבים על מנת להשמיע את דברנו, והיינו רוצים שיקראו אותנו, ויגיבו לדברינו, אבל דווקא כאן הייתי נוטה לראות יתרון בהפצה חופשית ככל הניתן של התוכן שאני מפרסם או כותב. גם אם הדיון עצמו לא קורה תחת הגג של הבלוג שלי. גם אם לא כל מי שקורא את מה שאני כותב מגיב דווקא כאן, הערך שאני מחפש לתוכן שלי הוא לא הקרדיט אלא למה שהתוכן אומר לאנשים (בתקווה שהוא מדבר למישהו). דווקא מנגנונים שיפיצו את התוכן שלי, הם מקדמים את המטרה של הבלוג שלי - לאפשר לי להשמיע את דבריי לעולם, בצורה נוחה, בכל דרך הוגנת שניתן. כל עוד אף אחד לא לוקח קרדיט לא הוגן על התוכן שלי, אני לא רואה בעיה שהדברים שאני כותב או מצלם ישמשו במקומות אחרים, בייחוד אם הם תורמים לאיזשהו שיח נרחב יותר או ליצירת תוכן חדש, בתקווה שיהיה גם איכותי. "ערך המותג" שלי, אם ישנו כזה, הוא יותר מאשר סך הכניסות לבלוג שאני כותב.

נכון, קשה יותר לכמת אותו ולהפיק ממנו ערך ממשי כלשהו, בעיקר כספי; אבל ערך הדברים שאני כותב ומפרסם נמדד לדעתי בדברים הרבה פחות מוחשיים כמו התרומה שלי לתוכן בכלל ולשיח הכללי.

- סחבק (תורם תוכן)

האינטרנט - איום או הבטחה

התגלגל אל דפדפני הלינק הבא ליוטיוב שמראה סרטון קצר ובו מעין תיאורית קונספירציה סביב facebook והפרטיות שלנו.
אין לי כלים כדי לבדוק אם הדברים הנאמרים הם נכונים. מעבר לבדיקת ה privacy policy, אין לי דרך לבדוק כוונת זדון כלשהי מצד פייסבוק, ולמען האמת גם אין לי ענין מיוחד.

מה שכן, הסרטון הזה העלה אצלי שתי נקודות בנוגע לחיינו באינטרנט.
ראשית, הטכנולוגיה החדשה מביאה איתה הרבה הבטחות, אבל גם לא מעט איומים. בנקודה הזו אין ממש חדש מבחינת ההסטוריה האנושית - כמעט כל התקדמות טכנולוגית משמעותית מביאה עימה הבטחה וגם איומים חדשים, ולא חסרות דוגמאות. כחברה אנחנו נדרשים לאיומים האלה על מנת להגן על עצמנו, אבל אסור לנו לשפוך את התינוק עם המים: ביטול היתרונות שבטכנולוגיה בשם הגנה על החברה מהאיומים שהיא מביאה זו חוכמה קטנה מאוד. תארו לכם שכל המכוניות היו מוגבלות לקצב של 5 קמ"ש באופן גורף, בצורה מכנית, מפני שאנחנו רוצים למנוע תאונות דרכים.
כך גם באינטרנט: הרשת מביאה איתה חופש עצום ונגישות גדולה בהרבה מכפי שהיה בעבר - נגישות למידע ולאנשים. הנגישות הזו טומנת בחובה גם איומים מסוימים שעלינו ללמוד להתמודד איתם. ע"ע כתבת הפדופילים המדוברת של ערוץ 10, וגם האיום על פרטיותנו כאזרחים. האיומים האלה הם חדשים ואמיתיים, כמו תאונות דרכים במקרה של רכבים, אך יש להשיב עליהם באמצעים טכנולוגים מתאימים. כמו שאף אחד לא חושב ליצר רק מכוניות עם הילוך ראשון כך זה יהיה טיפשי "לסגור את האינטרנט" באמצעים טכנולוגים, ולמנוע בצורה מבוקרת מאנשים את חופש המידע והפרטיות שהאינטרנט נותן להם. ישנן מספר דרכים טכנולוגיות להתמודד עם איומים בעולם המקוון, למשל פרוטוקול PICS לחסימת תוכן, ו TOR לשמירה על אנונימיות. אלה פתרונות טכנולוגים שעולים בקנה אחד עם רוח הרשת, ולא מתנגשים בה. אין לי ספק שה"רעים" בסיפור הזה ימצאו דרכים גם לעקוף מנגנונים כאלה, ע"ע המלחמה היומיומית הניטשת בין הספאמרים למינהם והמסננים בתיבות הדואר האלקטרוני שלנו. אבל על כל איום חדש, או שכלול של איום קיים, התשובה צריכה להיות כזו שלא תבטל את היתרונות הטמונים בטכנולוגיה באופן גורף.

הדור שגדל כיום, גדל עם האינטרנט כדרך חיים. מסנג'ר, אימייל, פייסבוק, בלוגים, סלולרי וכו' - הם חלק בלתי נפרד מחייהם של בני נוער רבים. כמו שאנחנו לא הכרנו את הימים שבהם נהגו בעגלות ממקום למקום, כך הם לא יכירו את הימים שבהם חיכית לתחזית מזג האויר ברדיו או שהיית צריך לשאת אסימונים וטלכרט כדי להתקשר למקום כלשהו. כמו שאנחנו לא חושבים לבטל את המכוניות כדי להפחית את תאונות הדרכים (לפחות לא ברצינות) כך האינטרנט ושלל האינטראקציות שהרשת מציעה לא יעלמו כדי להגן על הילדים או על הפרטיות שלנו. באותו אופן שאנחנו לא מרשים לילד קטן לחצות את הכביש לבד, כך הוא גם לא יגלוש לבד באינטרנט - עם החופש באה האחריות. מכיוון שהחופש לא ילך לשום מקום, האחריות והאמצעים להתמודד עם האיומים צריכים לגדול.

מה שמביא אותי לנקודה השניה: חופש הביטוי והמידע שלנו באינטרנט הם גדולים מאוד. הווב (ה Web להבדיל מה Internet), נוצרה סביב עקרונות של חופש ושיתוף. הרעיונות האלה, כרעיונות חברתיים, עומדים בבסיסה של הרשת.
וזה דבר נפלא. כ"כ נפלא שמישהו יכול לפרסם באתר כמו פייסבוק סרטון שטוען שפייסבוק הם חברה מרושעת שמעוניינת לנצל אותנו למטרות רווח ולהפר את פרטיותנו. העובדה הזו לא הייתה מובנת מאליה עד לא מזמן, ולמעשה יש מקומות שהיא אינה כך עד היום, גם באינטרנט. אני לא מכיר כיום שום צורת מדיה אחרת שמאפשרת לי להתבטא בכזו חופשיות על כל דבר וענין, כולל על בעלי השליטה במדיום. זה אומנם בעיקר בגלל שאין ממש כאלה, כרגע. אבל יש גם כאלה שמנסים לשלוט בגישה שלנו לאינטרנט באופן גורף.
כחברה בריאה עלינו להגן על החופש הזה בדבקות, ולהתנגד לכל צעד שיגביל את החופש הזה, כאזרחים וכ"נתיני רשת". על כל איום, ויש כאלה, עלינו לענות באמצעי הטכנולוגי המתאים כך שיענה על האיום מבלי שיפגע בחרויות של האנשים שאינם מזיקים. ברור לי שזו אמירה כללית משהו וההבדל הוא בפרטים, אבל אנשים רעים, וממשלות רעות, תמיד יהיו; והם תמיד ינצלו את הטכנולוגיה. עלינו לשמור את החירויות על מנת שנוכל להינות מפירות הטכנולוגיה. רשת האינטרנט מאפשרת לנו שיתופי פעולה והחלפת מידע בצורה מהירה ויעילה הרבה יותר ממה שניתן היה לפני 15 שנים. הטכנולוגיה פותחת בפנינו אפשרויות רבות של אינטראקציה והחלפת דעות ורעיונות. זה יהיה לא נכון לאבד את כל הדברים הנפלאים האלה בגלל הבורות שלנו או חוסר הבנה של הטכנולוגיה.
אי אפשר להתעלם כמובן מהמתח התמידי בין חופש הביטוי והאנונימיות שמביאה איתה הרשת לבין הסתה והיכולת לפגוע בשמם הטוב של אנשים - זהו מתח שהיה קיים במידה מסוימת גם קודם, אך אין ספק שהרשת העצימה אותו מעצם הנגישות של הכלים להפצת הסתה ו/או דברים פוגעניים אחרים.
איני מכיר פתרון בי"ס לבעיה הזו, כמו שאין לנו פתרון בית ספר נגד תלונות שווא במשטרה. לחלק מהבעיה נמצא אולי פתרון בעתיד, וגם כיום קיימים פתרונות חלקיים. יתכן גם שנצטרך לחיות עם חלק מהבעיות, כמו שלמדנו להסתכל ימינה ושמאלה כשאנו חוצים את הכביש.

חופש הביטוי הוא לא החופש לפגוע. עלינו רק לשים לב שכשאנחנו שומרים על עצמנו, אנחנו גם לא פוגעים בעצמנו על הדרך.

- סחבק

הערה: למען הסר ספק - איני תומך, ולו ברמז, בפדופיליה בכל צורה שהיא, באינטרנט או מחוצה לה. כל פגיעה או עבירה שנעשית, ברשת או מחוצה לה, וביחוד כאשר מעורבים בה ילדים וחסרי ישע אחרים, היא מתועבת וראויה לכל גינוי וענישה כקבוע בחוק ולפעמים אפילו יותר. חופש ונגישות אינם תירוץ, הסבר או אפילו נסיבות מקלות לפגיעה או ניצול תמימותם של אחרים.

שנה הולכת, שנה באה

עוד שנה בפתח, וכרגיל במקומותינו, זוהי שעת הסיכומים, אבל יותר מזה - התחזיות.
מכיוון שסחבק לא ממש ניחן בכישרון נבואי, אני משאיר את עבודת התחזיות לאחרים. וכרגיל, כדאי לשמוע מה יש למקצוענים לומר בנושא, בעיקר בכל מה שנוגע לטכנולוגיה ועסקים.

באופן טבעי, סחבק מתעניין בכל מה שנוגע לרשת האינטרנט, ותוכנה בכלל. מעניין לראות שרישות ושיתוף פעולה בין מכשירים ותוכנות הוא מוטיב שחותך לרוחב את רוב התחזיות והאיזורים הנסקרים. חיבוריות ורישות הם שם המשחק בחלק גדול מהמקרים, אבל זה לא חדש.

דבר אחד אני מרשה לעצמי לומר בזהירות (בעיקר מכיוון שאני לא מסתמך פה על שום מידע מוצק): עושה רושם שכל תנועת הווב 2.0 מתבגרת, לפחות בפן השיתופי/מרוכז משתמש שלה. הגיקים הבינו את זה כבר מזמן, עכשיו הגיע תורם של השאר. אפליקציות שיתופיות יצוצו יותר ויותר, ושיתוף פעולה בין אנשים יתחיל להיות עניין מובנה ובלתי נפרד בכל תוכנה עסקית ואישית. הדור שגדל עכשיו לתוך האינטרנט מתרגל לראות את השיתוף באינטרנט כדרך חיים. אני בדיעה שאין מנוס מהתחזקות התופעה. בשנים האחרונות היינו עדים להתבססות טכנולוגית והבשלה רעיונית - מה המשמעויות של שיתוף, ואיך נכון לעשות את זה; כעת עושה רושם שזה נכנס למיינסטרים.
יש לנו עוד עניינים לפתור, גם מבחינה טכנולוגית (בעיות הזדהות למשל) ולדעתי נראה גם התפתחות נוספת של רעיונות סביב נושא השיתוף.

- סחבק

לטוות את הרשת

הדבר היחיד שהצטערתי עליו כשסיימתי לקרוא את הספר הזה הוא שלא קראתי אותו קודם.

בקצת יותר מ 200 עמודים פורש טים ברנרס לי את הסיפור של התהוות הרשת, מהרעיון הראשוני על מערכת תוכנה שבעזרתה ניתן יהיה לשתף מידע בצורה יעילה, דרך צמיחה מטאורית לאורך שנות ה 90 ועד למה שהיא הפכה להיות בתחילת שנות ה 2000 (הספר יצא לאור בשנת 1999).

ההיסטוריה עצמה מרתקת ומלאה באנקדוטות מעניינות ומשעשעות לפעמים. אבל זה יותר מסתם ספר הסטוריה. טים ברנרס לי ממשיך ופורש את משנתו בנוגע לאיך שהרשת צריכה להיות וכיצד היא צריכה להישאר ולצמוח. מעניין לראות שכמבצע הנדסי הרשת התפתחה שלב אחר שלב כשלא תמיד ניתן היה לראות את הסוף. אבל טים ברנרס לי פורש את החזון של שיתוף המידע עוד הרבה לפני שהרשת התהוותה. כבר מלכתחילה היו מונחים לפניו כמה עקרונות מנחים בתפקיד ובצורה של רשת האינטרנט והוא דבק בהם מהימים שהיה רק שרת אחד קטן שהכיל מספר דפי HTML ועד היום כשיש כבר את הקונסורטיום המכובד שתפקידו לקדם את רשת האינטרנט.

כך למשל חוזר מר ברנרס-לי על העובדה שהרשת תוכננה להיות כלי של שיתוף מידע עוד מהימים הראשונים שלה, ולמעשה הוא חזה לנגד עיניו תוכנות מחשב שהן לא רק דפדפנים אלא גם עורכי HTML שיאפשרו לאנשים לערוך קבצים ולשתף אותם עם אחרים (מישהו אמר וויקי ?).

ברנרס-לי לא מתחמק גם ממתן דיעה על איך הרשת צריכה להתפתח ועל ההשלכות החברתיות של הרשת (ואיתן האחריות החברתית שרובצת על כתפי המפתחים). הרשת בעיניו היא שיקוף של תהליכים חברתיים אבל היא גם מאפשרת צמיחה חברתית ותהליכים חדשים. היא גם כלי מסחרי וגם כלי חברתי. ברנרס-לי לא שולל את הרשת כערוץ מסחרי לעשיית כסף אבל הוא שומר בקנאות, גם בדיעותיו וגם במעשיו, על הנייטרליות והביזור של הרשת (ואפילו מצביע על מקומות שבהם הרשת נכשלת בעקרונות האלה).

לכל אורך הספר נע ברנרס-לי בדיון שלו בין הרמה ההנדסית של תקנים והמשמעות שלהם לבין העקרונות היותר פילוסופיים של התהוות הרשת, השימושים והכיוונים העתידיים שלה. כך למשל מונה ברנרס-לי את תפקידם של הסטנדרטים הטכנולוגיים כמו URI, HTTP, XML אבל מקשר אותם באופן מידי לעקרונות של האוניברסליות והנייטרליות של הרשת.

גם מקומה של הרשת הסמנטית לא נפקד מהספר. בפרקים שבהם מדבר ברנרס-לי על עתיד הרשת, הוא מדבר עליה קודם כל כמדיום לשיתוף פעולה מסחרי, אקדמי וחברתי באופן כללי. על יצירת תוכן שיתופי חדש מישן (מישהו אמר ווב 2.0?). אבל ברנרס-לי ממשיך ופורש את משנתו בנוגע לרשת הסמנטית:

I have a dream for the web... and it has two parts.

In the first part, the Web becomes a much more powerful means for collaboration between people.

...

In the second part of the dream, collaborations extend to computers. Machines become capable of analyzing all the data on the Web - the content, links and transactions between people and computers.

Tim Berners Lee, Weaving the Web, page 157.

יש לו גם מה לומר לכל אלה שמפקפקים בסיכויים של הרשת הסמנטית להגיע לחזון שהוא מצייר:

When I try to explain the architecture now, I get the same distant look in people's eyes as I did in 1989, when I tried to explain how global hypertext would work. But I've found a few individuals who share the vision;...The blueprint for the new Web is also much like my 1989 proposal for the original Web. ... A few people get it; most don't.

Cynics have already said to me: "You really think this time around people are going to pick up on the architecture and spend hours and hours on it ... ?". Yes. Because that's just what the cynics said in 1989.

Tim Berners Lee, Weaving the Web, pages 194-6

תפקידה העיקרי של הרשת, ע"פ ברנרס-לי, הוא לאפשר את החיבור בין אנשים וקבוצות שונות, החל מרמת הבודדים ועד לרמה גלובלית של חברות בינלאומיות, ממשלות ושאר ארגונים. הרשת היא הכלי שיכול לאפשר לנו לצמוח כחברה, לשבור מגבלות שהיו קיימות עד היום - וגם להקים גבולות חדשים איפה שצריך. הרשת על פי ממציאה היא בראש ובראשונה מנוע צמיחה חברתי גלובלי, אבל היא רק מנוע וההפעלה שלו תלויה כבר בבני האדם.

ספר מרתק לכל מי שסיפור הרשת קרוב לליבו ומעניין אותו. שיעור מאלף בחזון ומימושו (מה גם שהעסק עוד לא גמור).

אין ספק שרבות נכתב ועוד יכתב על רשת האינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותה כיום וגם על הכיוונים העתידיים שלה. אבל בכל דיון שכזה, רצוי לחזור למה שאומר האדם שחזה אותה מלכתחילה ועוד ממשיך לפעול בזירה הזו עם חזון להמשך.

יאללה, לרוץ לקרוא.

- סחבק

האינטרנט ואנחנו - יש חדש?

הרבה אנשים מנסים כיום להבין לאיזה כיוון ה"רשת" הולכת. רוב הזמן מתכוונים כמובן להיבט הכספי/יזמי של השאלה. אך גם אם לא נתרכז רק באיך לעשות כסף, קשה להתעלם מהעובדה שרשת האינטרנט, היא הרבה יותר מעוד כלי טכנולוגי. רשת האינטרנט היא תופעה חברתית, כלכלית שמשפיעה על רובנו ברמה כזאת או אחרת. לרוב היא משפיעה עלינו באופן ניכר.
הטכנולוגיה של רשת האינטרנט מאפשרת דינמיקות חברתיות מעניינות - האם הן בהכרח חדשות ולא מוכרות?

בואו ניקח לרגע את שאלת המטה-דאטה שהעליתי בעבר. טכנולוגיות של רשת סמנטית מאפשרות לנו כמתכנתים ואנשי תוכן להגדיר עולם מושגים מסוים - להגדיר אוצר מילים, מחלקות של ישויות, והיחסים בינהן. כמו שכבר הבחנו בעבר, פעילות כזו תועיל לנו באופן ניכר רק אם נפתח מנגנונים שבהם נוכל להסכים על אוצר מילים שכזה. ז"א, אם אני בעל מערכת לניהול מחסן ציוד משרדי, ומשה מנהל רכש של משרד, אז המערכות שלנו יוכלו "לדבר" באופן אוטומטי רק אם הן ישתמשו באותו אוצר מילים. וזה יקרה רק אם אני ומשה נתכנת את אותו אוצר המילים למערכות שלנו.

ז"א, חייב להיכנס כאן מנגנון של השגת הסכמה בין המערכות שלנו - האם הוא יכול להיות אוטומטי?
עושה רושם שבאיזה שיטה שלא נבחר, בסופו של דבר ההחלטה תהיה אנושית (ידועות לנו סכמות שונות של בניית אמון והסכמה, אבל גם הן דורשות בסופו של דבר החלטה אנושית - על מי לסמוך).
ואם ההסכמה על אוצר מילים היא אנושית - כבר עשינו את זה פעם, לא?
האם דינמיקה של הסכמה על אוצר מילים ועולם מושגים תהיה דומה לזו של התפתחות שפה אנושית? מי יודע, אולי נראה בעתיד התפתחות של סכמות שונות, מעין צבירים של אונטולוגיות שקשורים אחד לשני - כמו שיש לנו כיום שפות שונות. אין זה מן הנמנע שאסקימוסי שמחבר אונטולוגיה של מזג אויר יפרט מאוד כשהוא יבוא לתאר שלג - וימנה 300 סוגי ישויות שונות של שלג, בעוד שהאונטולוגיה שחיבר הישראלי, ועוסקת במזג אויר, תגדיר רק ישות אחת כ"שלג".

ואם נסתכל לרגע מה קורה מבחינת עולם התוכן שלנו באינטרנט. רבות דובר על הווב 2.0 ועל מודלים שונים של יצור תוכן (והפקת רווחים ממנו). שיתוף תכנים הוא מושג מאוד פופולרי בשנה-שנתיים האחרונות. אתרים רבים מאפשרים לנו לשתף תוכן ומידע על סמך תוכן של אחרים (בלוגים זו דוגמה טובה). האם אין זו פשוט גירסה מודרנית לאמירה הנודעת על ענקים וכתפיהם ?

הצורה שבה אנו מתקשרים אחד עם השני ברשת אינה שונה במהותה מהצורה שבה תיקשרנו ללא רשת - אותן דינמיקות של החלטות, הבעת דיעה, ותקשורת - דומות מאוד לצורה שבה תיקשרנו והגענו להסכמות גם קודם לכן.
גם האנונימיות עצמה לא מהווה לדעתי הבדל משמעותי: הטעייה והסתרה הן לא תולדה של רשת האינטרנט, לא חסרות דוגמאות הסטוריות (מדויקות או לא) לשימוש בהטעיה והתחזות להשגת מטרות שונות.

אז מה כן שונה? הסקאלה (scale).
הכל הרבה יותר גדול ונרחב באינטרנט. אני יכול להגיע באמצעות אימייל ו VOIP לבן אדם בקצה השני של הגלובוס. ויש לכך משמעות מפני שהרבה מחסומים על התקשורת יורדים ברגע שהטכנולוגיה מאפשרת את זה.
אבל - זה באמת משנה?
בסופו של יום, האם אנחנו יכולים באמת להחליף את המגע האישי וההיכרות פנים אל פנים (אפילו אם זה דרך מצלמת רשת)? הרי כיום ברור לנו שעם כל הטכנולוגיה המתקדמת, אנחנו כבני אדם עוד לא מצאנו תחליף ל"להיות שם" וללחוץ את היד לבן אדם שאיתו אנחנו מתקשרים. תהא מטרת ההתקשרות אשר תהא. כך לדוגמה, אחת הבעיות העיקריות במיקור חוץ (outsourcing) היא בעיית השליטה מרחוק: קשה יותר לעקוב ולקבל תמונת מצב טובה על התקדמות פרויקט שמתבצע במדינה אחרת, לעתים הפרש של חצי יום מאיפה שאתה נמצא.
על הצורך הזה בהיכרות אישית בנויים אתרים דוגמת LinkedIn - ההכרות האישית עדיפה לכולנו על פני אימייל או פרופיל בבלוג, בעיקר כשזה נוגע לקשרים עסקיים.

ז"א, האם הדינמיקות שלנו כחברה גלובלית שונות בהכרח מהדינמיקות שלנו כחברה מקומית מוגבלת בתחום גיאוגרפי?
אם כן - כיצד? ועד כמה?
אם לא - מה נוכל ללמוד מנסיון העבר? האם נוכל להשתמש באותן מנגנונים של העברת ידע, בניית אמון והיכרות כמו שאנחנו מכירים מחיינו הלא-וירטואליים? האם הטכנולוגיה שלנו צריכה להתאים את עצמה בצורה כלשהי כדי שנהיה מסוגלים לאמץ את המנגנונים שאנחנו מכירים?

- סחבק