הרהורים על מלחמה

מי שעוקב אחרי כאן יודע שאני לא מרבה לעסוק בענייני אקטואליה. מי שמכיר אותי באופן אישי יודע שזה לא בגלל שלא איכפת אלא בגלל שבד"כ אין לי כ"כ מה לחדש.

ובכל זאת, קשה מאוד להישאר אדיש למה שעבר במדינה הזו בשבועות האחרונים ואם כאן זה המקום הציבורי שלי להגיד את מה שאני חושב, אז כאן זה יהא. כי בכל זאת ישנם כמה דברים שצריכים להיאמר, ולא רק בפינת הקפה בעבודה, או בסלון מול הטלוויזיה.


1. ראשית, תמכתי ביציאה למבצע הצבאי ברצועת עזה - "עופרת יצוקה". יותר מכך, עודי מאמין שהמבצע הנ"ל עדיין מוצדק מהבחינה הישראלית. ישנן פעמים שעימות הוא בלתי נמנע ועם כל הכאב והמחיר, לפעמים צריך להתעמת מול אויב לא פשוט. אנשי החמאס ומשלחיהם הם בני מוות לא משום שהם נלחמים את מלחמת החופש שלהם, אלא מפני שהאידיאולוגיה המוצהרת שלהם, דבריהם ומעשיהם מוכוונים רובם ככולם להשמדת ישראלים באופן הכי מרושע שניתן. אנשי החמאס, משלחיהם ותומכיהם נגועים בקנאות קיצונית שאף אדם נבון, הומני וחפץ חיים לא יכול להשלים איתו. ישראל, כמדינה וכחברה, לא יכולה להשלים עם קו שכזה ועם המעשים האלימים שבהם נוקט החמאס. כמו רוב הישראלים, אני מאמין באמת בצדקת המבצע הזה, בבחינת "הקם להורגך, השכם להורגו".


2. מהיום הראשון של "עופרת יצוקה", כמו כל ישראלי טוב, עקבתי באדיקות אחרי החדשות. אין לי חס וחלילה שום תלונה מעשית על עבודתם של אנשי החדשות. איני מומחה במדיה ובעיתונאות ולכן גם אין לי מה לומר בנושא. עם זאת, מה שהציק לי מהיום הראשון בנושא הסיקור החדשותי בכל העיתונות הישראלית הייתה החד צדדיות הכ"כ סוחפת של התקשורת. ברורה לי התחושה והרצון להתגייס למען הרגש הלאומי ברגעים לא פשוטים, ואני גם מכיר בחשיבות הנושא. ובכל זאת, היה חסר לי אותו קול שיבוא ויאמר בריש גלי - יש אולי דרך אחרת. היתה חסרה לי הדיעה המנוגדת, הפולמוס. למעט איים בודדים פה ושם, לא שמעתי או קראתי כמעט אף קול בתקשורת הממוסדת שקרא נגד הלחימה. הקונפורמיזם היה כמעט מוחלט. המקום היחיד שפה ושם נראו ניצנים של משהו קצת שונה, ועדיין ישראלי, היו הבלוגים. גם כשנשמעו פה ושם קולות קצת לא קונפורמיסטיים הם נתקלו בתגובות לא ענייניות ואפילו בהמיות. כל מי שקרא איזשהו אתר חדשות או בלוג שעסק בנושא יודע על מה אני מדבר. למען ההגינות ראוי לומר שחלק, לפעמים ניכר, מהתגובות היה גם עניני למרות הדעות המנוגדות. אבל התחושה הכללית היתה של קול קצת "אחיד מדי".

כבנים לתרבות יהודית, שמקדשת את הלימוד והפולמוס, עושה רושם שרובנו ככולנו שכחנו את משמעותו של הויכוח ואיך לנהל אותו. אין לי שום דבר נגד סולידריות, ובעיתות כאלה היא גם מחממת את הלב, אבל הרושם שהתקבל לפחות אצלי הוא שרובנו קצת שכח את עצמו בתוך הסולידריות, עד כדי אובדן זהות וחשיבה עצמאית.
ברור לי שהתקשורת העולמית, והתקשורת מהצד השני היא גם כן מגויסת ומוכוונת אינטרסים לרוב. אבל גם ציטוט כמעט עיוור של דובר צה"ל נראה לי כחד צדדיות מוגזמת. אם נסתכל באל ג'זירה או בבלוגים שנכתבים ע"י ערבים נגלה תמונה שהיא בבירור לא הוגנת, אבל היא כ"כ שונה ממה שאנחנו רואים כאן, שברור לי שהאמת היא איפושהו באמצע.

ואני לא אומר את כל זה מתוך הזדהות עם צד זה או אחר, או מתוך תמיכה בעמדה כזו או אחרת. אני אומר זאת דווקא משום שאני רוצה לחיות בחברה שבה כל דיעה וכל קול זכאים ויכולים להישמע. אני רוצה להאמין שאני חי בחברה שתדע להוקיע מתוכה את הקולות המסוכנים אבל שתיתן מקום לכל קול. חברה שלא מסוגלת להתמודד עם הקולות החריגים שבה היא חברה פחדנית שלא יודעת להתמודד ביושרה מול דיעות ורעיונות חריגים וגם מול שקרים. קל לנו כאנשים לפטור דיעות חריגות בחוסר פטריוטיות או בטענות לשקר, הרבה יותר קשה להתמודד מול טענות קשות בצורה ענינית. אבל הסכנה היא במדרון התלול שגישה כזו מוליכה אותנו אליו. מדרון של סתימת פיות וקונפורמיזם מוחלט. אם אנחנו כ"כ צודקים, ישרים והגיוניים, נוכל גם להתמודד עם טענות קשות, גם אם הן יהיו מאוד לא נעימות. מול שקרים צריך להתמודד עם האמת, לא בהתעלמות או סתימת פיות.
והנה, בחסות הלחימה כבר הצלחנו לפסול מפלגות שלא מסכימות עם הנרטיב הלאומי שלנו. וזה עבר די בשקט, למרות שהסיפור לא גמור.


3. אפרופו תרבות, זכויות מוסריות והתנהגות. טוהר הנשק תמיד היה מושג בעייתי, ואין לי מושג מה בדיוק קרה בעזה. אני באמת מאמין שחיילי צה"ל, רובם ככולם, לא מעוניינים לפגוע באוכלוסיה אזרחית. עם זאת, אני לא זר לחלוטין לסיטואציות של לחימה (למרות שאני רחוק מלהיות רמבו מי יודע מה), ואני מכיר את החשש הקיים ואת הצורך להשתמש בכל הכוח הדרוש ע"מ לשמור על עצמך ועל החיילים שלך. אני לא מכיר את הסיטואציה שהובילה למקרה הזה; יתרה מזאת, ביום אחר ובנסיבות קצת שונות, אותו מט"ק שירה היה יכול להיות בקלות אני. ובכל זאת, הקולות האלה מציקים לי. לא בגלל שהם צודקים או לא, אלא שהם מראים לאן הגענו ומה יחסנו לכאבו של האחר, גם אם הוא אויבנו; בבחינת "בנפול אויבך אל תשמח". יש מקום לשמוח על הפסד האויב במערכה, יש יותר ממקום לשמוח על חזרת רוב החיילים בשלום. אך היום שבו נשמח ונהיה מרוצים מהסבל שנגרם לאלה שממולנו יהיה היום שבו נאבד הרבה מעצמנו.
אני לא יכול לדבר בשמם של אחרים, אך ברור לי שעם תופעות כאלה, של שמחה לאיד, של "מגיע להם", לא אוכל להשלים. ולא מפני שאני יותר מוסרי מהאדם שלידי. אלא מפני שיבוא היום שבו ארצה ללמד את ילדיי חמלה מהי. חמלה כבסיס לאנושיות והבנה של מקומי בעולם. וכשאצטרך ללמד חמלה, אצטרך גם לדעת מהי. חמלה לא כנקודת תורפה, אלא כבסיס לאנושיות שבי.

הרבה יותר מדי דם נשפך בשבועות האחרונים. עוד הרבה דם כנראה ישפך. הרבה חיים שנהרסים. לפעמים זה מוצדק, לרוב לא. לא משנה מה אנחנו חושבים על זה, אנחנו צריכים להיות מסוגלים לומר את זה תמיד. ותמיד להבין את המשמעות של דם שפוך. דם הוא דם הוא דם. וכשהוא לא פועם בלב, זה אף פעם לא מאורע משמח.

ובל נשכח עוד בחור אחד שעוד מחכה לחזור הביתה. אין מחיר שהוא יקר מדי.

- סחבק

קצרים

כמה נקודות שעברו על מסכי בימים / שבועות האחרונים וגרמו לי להפעיל עוד איזה תא אפור על הדרך:

1. בהפרש של יומיים, שתי ידיעות על הגישה של מיקרוסופט לפתיחות. זה רק אני שרואה את הסתירה פה?

2. מרשל קירקפטריק אסף בשבילנו את הפידים והאתרים לעקוב אחריהם בשנה הקרובה. המון המון פידים, מרוכזים יפה ב OPML-ים נוחים. עכשיו נותר רק לקרוא.

3. ה 10 בינואר (אני יודע, אני קצת מאחר) היה יום הולדתו ה 70 של דונלד קנות' - אמן התכנות הראשון. אני בספק כמה מהמתכנתים בימינו מכירים את האיש ופועלו, אבל הוא תרם למקצוע שלנו הרבה יותר ממה שרוב המתכנתים הבכירים ביותר יעשו אי פעם. מזל טוב.

4. אפרופו אנשים שהטביעו את חותמם עלינו, ב 11 לינואר הלך לעולמו סיר אדמונד הילרי - האדם הראשון שטיפס על האוורסט (ביחד עם נורגיי הנפאלי). לכל אחד מאיתנו האוורסט שלו, הוא מאלה שהראו לנו שניתן גם לטפס עליו.

5. וחזרה אלינו: חוק הטוקבקים עבר בקריאה טרומית. מעבר לזה שזה חוק מיותר, הוא עוד יזיק לנו. מצד שני, לך תספור 50000 גולשים באתר.

6. בקטנה: בלוגר הוסיפו תמיכה לעברית. עכשיו אפשר להשאיר פה תגובות בקלות בשפת הקודש. זהו, אין תירוצים.

- סחבק

האינטרנט - איום או הבטחה

התגלגל אל דפדפני הלינק הבא ליוטיוב שמראה סרטון קצר ובו מעין תיאורית קונספירציה סביב facebook והפרטיות שלנו.
אין לי כלים כדי לבדוק אם הדברים הנאמרים הם נכונים. מעבר לבדיקת ה privacy policy, אין לי דרך לבדוק כוונת זדון כלשהי מצד פייסבוק, ולמען האמת גם אין לי ענין מיוחד.

מה שכן, הסרטון הזה העלה אצלי שתי נקודות בנוגע לחיינו באינטרנט.
ראשית, הטכנולוגיה החדשה מביאה איתה הרבה הבטחות, אבל גם לא מעט איומים. בנקודה הזו אין ממש חדש מבחינת ההסטוריה האנושית - כמעט כל התקדמות טכנולוגית משמעותית מביאה עימה הבטחה וגם איומים חדשים, ולא חסרות דוגמאות. כחברה אנחנו נדרשים לאיומים האלה על מנת להגן על עצמנו, אבל אסור לנו לשפוך את התינוק עם המים: ביטול היתרונות שבטכנולוגיה בשם הגנה על החברה מהאיומים שהיא מביאה זו חוכמה קטנה מאוד. תארו לכם שכל המכוניות היו מוגבלות לקצב של 5 קמ"ש באופן גורף, בצורה מכנית, מפני שאנחנו רוצים למנוע תאונות דרכים.
כך גם באינטרנט: הרשת מביאה איתה חופש עצום ונגישות גדולה בהרבה מכפי שהיה בעבר - נגישות למידע ולאנשים. הנגישות הזו טומנת בחובה גם איומים מסוימים שעלינו ללמוד להתמודד איתם. ע"ע כתבת הפדופילים המדוברת של ערוץ 10, וגם האיום על פרטיותנו כאזרחים. האיומים האלה הם חדשים ואמיתיים, כמו תאונות דרכים במקרה של רכבים, אך יש להשיב עליהם באמצעים טכנולוגים מתאימים. כמו שאף אחד לא חושב ליצר רק מכוניות עם הילוך ראשון כך זה יהיה טיפשי "לסגור את האינטרנט" באמצעים טכנולוגים, ולמנוע בצורה מבוקרת מאנשים את חופש המידע והפרטיות שהאינטרנט נותן להם. ישנן מספר דרכים טכנולוגיות להתמודד עם איומים בעולם המקוון, למשל פרוטוקול PICS לחסימת תוכן, ו TOR לשמירה על אנונימיות. אלה פתרונות טכנולוגים שעולים בקנה אחד עם רוח הרשת, ולא מתנגשים בה. אין לי ספק שה"רעים" בסיפור הזה ימצאו דרכים גם לעקוף מנגנונים כאלה, ע"ע המלחמה היומיומית הניטשת בין הספאמרים למינהם והמסננים בתיבות הדואר האלקטרוני שלנו. אבל על כל איום חדש, או שכלול של איום קיים, התשובה צריכה להיות כזו שלא תבטל את היתרונות הטמונים בטכנולוגיה באופן גורף.

הדור שגדל כיום, גדל עם האינטרנט כדרך חיים. מסנג'ר, אימייל, פייסבוק, בלוגים, סלולרי וכו' - הם חלק בלתי נפרד מחייהם של בני נוער רבים. כמו שאנחנו לא הכרנו את הימים שבהם נהגו בעגלות ממקום למקום, כך הם לא יכירו את הימים שבהם חיכית לתחזית מזג האויר ברדיו או שהיית צריך לשאת אסימונים וטלכרט כדי להתקשר למקום כלשהו. כמו שאנחנו לא חושבים לבטל את המכוניות כדי להפחית את תאונות הדרכים (לפחות לא ברצינות) כך האינטרנט ושלל האינטראקציות שהרשת מציעה לא יעלמו כדי להגן על הילדים או על הפרטיות שלנו. באותו אופן שאנחנו לא מרשים לילד קטן לחצות את הכביש לבד, כך הוא גם לא יגלוש לבד באינטרנט - עם החופש באה האחריות. מכיוון שהחופש לא ילך לשום מקום, האחריות והאמצעים להתמודד עם האיומים צריכים לגדול.

מה שמביא אותי לנקודה השניה: חופש הביטוי והמידע שלנו באינטרנט הם גדולים מאוד. הווב (ה Web להבדיל מה Internet), נוצרה סביב עקרונות של חופש ושיתוף. הרעיונות האלה, כרעיונות חברתיים, עומדים בבסיסה של הרשת.
וזה דבר נפלא. כ"כ נפלא שמישהו יכול לפרסם באתר כמו פייסבוק סרטון שטוען שפייסבוק הם חברה מרושעת שמעוניינת לנצל אותנו למטרות רווח ולהפר את פרטיותנו. העובדה הזו לא הייתה מובנת מאליה עד לא מזמן, ולמעשה יש מקומות שהיא אינה כך עד היום, גם באינטרנט. אני לא מכיר כיום שום צורת מדיה אחרת שמאפשרת לי להתבטא בכזו חופשיות על כל דבר וענין, כולל על בעלי השליטה במדיום. זה אומנם בעיקר בגלל שאין ממש כאלה, כרגע. אבל יש גם כאלה שמנסים לשלוט בגישה שלנו לאינטרנט באופן גורף.
כחברה בריאה עלינו להגן על החופש הזה בדבקות, ולהתנגד לכל צעד שיגביל את החופש הזה, כאזרחים וכ"נתיני רשת". על כל איום, ויש כאלה, עלינו לענות באמצעי הטכנולוגי המתאים כך שיענה על האיום מבלי שיפגע בחרויות של האנשים שאינם מזיקים. ברור לי שזו אמירה כללית משהו וההבדל הוא בפרטים, אבל אנשים רעים, וממשלות רעות, תמיד יהיו; והם תמיד ינצלו את הטכנולוגיה. עלינו לשמור את החירויות על מנת שנוכל להינות מפירות הטכנולוגיה. רשת האינטרנט מאפשרת לנו שיתופי פעולה והחלפת מידע בצורה מהירה ויעילה הרבה יותר ממה שניתן היה לפני 15 שנים. הטכנולוגיה פותחת בפנינו אפשרויות רבות של אינטראקציה והחלפת דעות ורעיונות. זה יהיה לא נכון לאבד את כל הדברים הנפלאים האלה בגלל הבורות שלנו או חוסר הבנה של הטכנולוגיה.
אי אפשר להתעלם כמובן מהמתח התמידי בין חופש הביטוי והאנונימיות שמביאה איתה הרשת לבין הסתה והיכולת לפגוע בשמם הטוב של אנשים - זהו מתח שהיה קיים במידה מסוימת גם קודם, אך אין ספק שהרשת העצימה אותו מעצם הנגישות של הכלים להפצת הסתה ו/או דברים פוגעניים אחרים.
איני מכיר פתרון בי"ס לבעיה הזו, כמו שאין לנו פתרון בית ספר נגד תלונות שווא במשטרה. לחלק מהבעיה נמצא אולי פתרון בעתיד, וגם כיום קיימים פתרונות חלקיים. יתכן גם שנצטרך לחיות עם חלק מהבעיות, כמו שלמדנו להסתכל ימינה ושמאלה כשאנו חוצים את הכביש.

חופש הביטוי הוא לא החופש לפגוע. עלינו רק לשים לב שכשאנחנו שומרים על עצמנו, אנחנו גם לא פוגעים בעצמנו על הדרך.

- סחבק

הערה: למען הסר ספק - איני תומך, ולו ברמז, בפדופיליה בכל צורה שהיא, באינטרנט או מחוצה לה. כל פגיעה או עבירה שנעשית, ברשת או מחוצה לה, וביחוד כאשר מעורבים בה ילדים וחסרי ישע אחרים, היא מתועבת וראויה לכל גינוי וענישה כקבוע בחוק ולפעמים אפילו יותר. חופש ונגישות אינם תירוץ, הסבר או אפילו נסיבות מקלות לפגיעה או ניצול תמימותם של אחרים.

האינטרנט - קול החופש

הדרמה בבורמה נמשכת וקשה להפריד עובדות משמועות.
בכל מקרה, השלטונות בבורמה, מתוך נסיון ברור להשתיק את הקולות שעולים משם ולפגוע באופן מעשי בחופש של האזרחים, ניתקו את הגישה לאינטרנט. בכל זאת מצליחים מספר אנשים לדווח מתוך הסערה שמתרחשת שם.

כבר הבעתי פעם את דעתי, שלפעמים צריך להילחם על חופש. הפעם הטכנולוגיה עושה לנו שירות טוב ומספקת לנו קולות שונים מתוך ההתרחשויות - בדיוק הדברים שאנחנו צריכים לשמוע בזמנים שכאלה.
רשת האינטרנט מוכיחה את עצמה ככלי פוליטי חברתי חשוב מאין כמותו; ומעל הכל נותנת קול למי שלא תמיד יכול להרים אותו.

אין כאן יומרה (שלי) לאובייקטיביות או נכונות עובדתית בהכרח בדיווחים של אותו בלוגר שמדווח. אין לי דרך לבדוק את מה שהוא אומר.
אבל הטכנולוגיה מאפשרת לו להשמיע קול שונה מהקול הרשמי של ממשלת בורמה, והרשת מאפשרת לכולנו לשמוע מה קורה שם, כמעט בזמן אמת.

כולי תקווה רק שהקולות שנשמעים משם לא ישארו בגדר קולות בלבד. במשחקי הכוח והדיפלומטיה הבינלאומית צריך קצת יותר מרק פיד של RSS כדי להזיז דברים.
אבל הקול נשמע, וזה כבר משהו.

- סחבק