התוכן שלי ואני

הנה דיון מעניין שהתעורר לפני כמה ימים בנושא הבעלות על התוכן שמפורסם ע"י בלוגרים וערכו. הטענה הבסיסית של סטיב הדסון ושרה פרז הוא שמכיוון שווקטורי ההפצה של בלוגים הם כ"כ מפותחים (RSS למשל) קשה לעקוב אחריהם ולכן ליצור ערך מותג גבוה לבלוג שלך. ז"א, מהרגע שפרסמתי תוכן כלשהו בבלוג שלי, ובד"כ זה בא עם RSS, יכולים אנשים אחרים לקחת את התוכן הזה ולהשתמש בו ולפרסם אותו. גם אם ישמר הלינק לפוסט המקורי הרי שצריכת התוכן לא נעשית דרך הבלוג שלי באופן ישיר, ולכן יורד ערך המותג של הבלוג שלי.
שרה פרז עוד מרחיבה ואומרת שכל תוכן שאנו יוצרים (וידאו, מוזיקה וכו') הופך למצרך (commodity) ועלינו לדעת להתמודד עם הטרנד הזה - לא להילחם בו אלא לעבוד איתו. הנושא הזה כואב בעיקר לבלוגרים שמרוויחים באופן אקטיבי מהבלוג שלהם (סטייל סקובל וארינגטון ), אבל גם לבלוגרים אחרים.
עד כאן העובדות על קצה המזלג, בשביל הטיעונים המלאים הייתי ממליץ ללכת לקרוא את הפוסטים המקוריים.

באף אחד מהפוסטים המקושרים למעלה, לא ראיתי תשובה מוחצת לבעיה שהועלתה. אני גם לא בטוח שישנה כזו תשובה, חוץ מלהתאמץ ליצור תוכן יותר איכותי שיתבלט מעל ההמון. אין ספק שזו הופכת להיות בעיה קשה יותר, בעיקר בעולם שבו צריכת התוכן הופכת לזולה יותר ויותר. אבל יותר מזה, אני לא לגמרי סגור על הבעיה. ההנחה הבסיסית בדיון הזה היא שעלינו להפיק ערך ממשי ומוחשי מהתוכן שאנו יוצרים, בעוד שהטכנולוגיה הקיימת מפריעה לנו. ז"א, עצם העובדה שקל יותר להפיץ, ולכן לצרוך, את התוכן שאני מפרסם בבלוג גורמת לכך שקשה לי יותר לעקוב אחרי כמות הקוראים שקוראים או עושים שימוש בתוכן שלי. עבור בלוגרים שכותבים לשם פרנסה, גם אם לא מלאה, זו אכן בעיה אמיתית. המודלים הקיימים של ספירת כניסות, קליקים וכו' לא עומדים במבחן המציאות הזו של הפצת התוכן. בלוגרים "מקצועיים" כאלה יצטרכו למצוא כנראה דרכים יותר יצירתיות להפיק ערך מוחשי מהבלוג שלהם, ובמקרה הזה אני נוטה להסכים עם שרה פרז - אין זה הוגן להלין על תעשיית המוזיקה והקולנוע שנאבקת בשיניים כדי לשמר את מנגנוני ההפצה הישנים (ע"ע DRM וכו') ובאותו זמן לבכות על אתרים שמאפשרים לצרוך את התוכן שלנו ולהגיב עליו, שלא דרך הבלוג שלנו.

אבל רובנו לא כאלה.
רובנו היינו רוצים לקבל קרדיט כזה או אחר על יצירותינו, בייחוד אם שחררנו אותן תחת Creative Commons, אבל אנחנו לא מרוויחים או מתפרנסים מהבלוג שאנו כותבים. יש שורה שלמה של תועלות וסיבות לכתיבת בלוג, ורובן לא ממשיות או מוחשיות בצורה שמתרגמת לאיזשהו ערך אמיתי. רובנו כותבים על מנת להשמיע את דברנו, והיינו רוצים שיקראו אותנו, ויגיבו לדברינו, אבל דווקא כאן הייתי נוטה לראות יתרון בהפצה חופשית ככל הניתן של התוכן שאני מפרסם או כותב. גם אם הדיון עצמו לא קורה תחת הגג של הבלוג שלי. גם אם לא כל מי שקורא את מה שאני כותב מגיב דווקא כאן, הערך שאני מחפש לתוכן שלי הוא לא הקרדיט אלא למה שהתוכן אומר לאנשים (בתקווה שהוא מדבר למישהו). דווקא מנגנונים שיפיצו את התוכן שלי, הם מקדמים את המטרה של הבלוג שלי - לאפשר לי להשמיע את דבריי לעולם, בצורה נוחה, בכל דרך הוגנת שניתן. כל עוד אף אחד לא לוקח קרדיט לא הוגן על התוכן שלי, אני לא רואה בעיה שהדברים שאני כותב או מצלם ישמשו במקומות אחרים, בייחוד אם הם תורמים לאיזשהו שיח נרחב יותר או ליצירת תוכן חדש, בתקווה שיהיה גם איכותי. "ערך המותג" שלי, אם ישנו כזה, הוא יותר מאשר סך הכניסות לבלוג שאני כותב.

נכון, קשה יותר לכמת אותו ולהפיק ממנו ערך ממשי כלשהו, בעיקר כספי; אבל ערך הדברים שאני כותב ומפרסם נמדד לדעתי בדברים הרבה פחות מוחשיים כמו התרומה שלי לתוכן בכלל ולשיח הכללי.

- סחבק (תורם תוכן)