לטוות את הרשת

הדבר היחיד שהצטערתי עליו כשסיימתי לקרוא את הספר הזה הוא שלא קראתי אותו קודם.

בקצת יותר מ 200 עמודים פורש טים ברנרס לי את הסיפור של התהוות הרשת, מהרעיון הראשוני על מערכת תוכנה שבעזרתה ניתן יהיה לשתף מידע בצורה יעילה, דרך צמיחה מטאורית לאורך שנות ה 90 ועד למה שהיא הפכה להיות בתחילת שנות ה 2000 (הספר יצא לאור בשנת 1999).

ההיסטוריה עצמה מרתקת ומלאה באנקדוטות מעניינות ומשעשעות לפעמים. אבל זה יותר מסתם ספר הסטוריה. טים ברנרס לי ממשיך ופורש את משנתו בנוגע לאיך שהרשת צריכה להיות וכיצד היא צריכה להישאר ולצמוח. מעניין לראות שכמבצע הנדסי הרשת התפתחה שלב אחר שלב כשלא תמיד ניתן היה לראות את הסוף. אבל טים ברנרס לי פורש את החזון של שיתוף המידע עוד הרבה לפני שהרשת התהוותה. כבר מלכתחילה היו מונחים לפניו כמה עקרונות מנחים בתפקיד ובצורה של רשת האינטרנט והוא דבק בהם מהימים שהיה רק שרת אחד קטן שהכיל מספר דפי HTML ועד היום כשיש כבר את הקונסורטיום המכובד שתפקידו לקדם את רשת האינטרנט.

כך למשל חוזר מר ברנרס-לי על העובדה שהרשת תוכננה להיות כלי של שיתוף מידע עוד מהימים הראשונים שלה, ולמעשה הוא חזה לנגד עיניו תוכנות מחשב שהן לא רק דפדפנים אלא גם עורכי HTML שיאפשרו לאנשים לערוך קבצים ולשתף אותם עם אחרים (מישהו אמר וויקי ?).

ברנרס-לי לא מתחמק גם ממתן דיעה על איך הרשת צריכה להתפתח ועל ההשלכות החברתיות של הרשת (ואיתן האחריות החברתית שרובצת על כתפי המפתחים). הרשת בעיניו היא שיקוף של תהליכים חברתיים אבל היא גם מאפשרת צמיחה חברתית ותהליכים חדשים. היא גם כלי מסחרי וגם כלי חברתי. ברנרס-לי לא שולל את הרשת כערוץ מסחרי לעשיית כסף אבל הוא שומר בקנאות, גם בדיעותיו וגם במעשיו, על הנייטרליות והביזור של הרשת (ואפילו מצביע על מקומות שבהם הרשת נכשלת בעקרונות האלה).

לכל אורך הספר נע ברנרס-לי בדיון שלו בין הרמה ההנדסית של תקנים והמשמעות שלהם לבין העקרונות היותר פילוסופיים של התהוות הרשת, השימושים והכיוונים העתידיים שלה. כך למשל מונה ברנרס-לי את תפקידם של הסטנדרטים הטכנולוגיים כמו URI, HTTP, XML אבל מקשר אותם באופן מידי לעקרונות של האוניברסליות והנייטרליות של הרשת.

גם מקומה של הרשת הסמנטית לא נפקד מהספר. בפרקים שבהם מדבר ברנרס-לי על עתיד הרשת, הוא מדבר עליה קודם כל כמדיום לשיתוף פעולה מסחרי, אקדמי וחברתי באופן כללי. על יצירת תוכן שיתופי חדש מישן (מישהו אמר ווב 2.0?). אבל ברנרס-לי ממשיך ופורש את משנתו בנוגע לרשת הסמנטית:

I have a dream for the web... and it has two parts.

In the first part, the Web becomes a much more powerful means for collaboration between people.

...

In the second part of the dream, collaborations extend to computers. Machines become capable of analyzing all the data on the Web - the content, links and transactions between people and computers.

Tim Berners Lee, Weaving the Web, page 157.

יש לו גם מה לומר לכל אלה שמפקפקים בסיכויים של הרשת הסמנטית להגיע לחזון שהוא מצייר:

When I try to explain the architecture now, I get the same distant look in people's eyes as I did in 1989, when I tried to explain how global hypertext would work. But I've found a few individuals who share the vision;...The blueprint for the new Web is also much like my 1989 proposal for the original Web. ... A few people get it; most don't.

Cynics have already said to me: "You really think this time around people are going to pick up on the architecture and spend hours and hours on it ... ?". Yes. Because that's just what the cynics said in 1989.

Tim Berners Lee, Weaving the Web, pages 194-6

תפקידה העיקרי של הרשת, ע"פ ברנרס-לי, הוא לאפשר את החיבור בין אנשים וקבוצות שונות, החל מרמת הבודדים ועד לרמה גלובלית של חברות בינלאומיות, ממשלות ושאר ארגונים. הרשת היא הכלי שיכול לאפשר לנו לצמוח כחברה, לשבור מגבלות שהיו קיימות עד היום - וגם להקים גבולות חדשים איפה שצריך. הרשת על פי ממציאה היא בראש ובראשונה מנוע צמיחה חברתי גלובלי, אבל היא רק מנוע וההפעלה שלו תלויה כבר בבני האדם.

ספר מרתק לכל מי שסיפור הרשת קרוב לליבו ומעניין אותו. שיעור מאלף בחזון ומימושו (מה גם שהעסק עוד לא גמור).

אין ספק שרבות נכתב ועוד יכתב על רשת האינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותה כיום וגם על הכיוונים העתידיים שלה. אבל בכל דיון שכזה, רצוי לחזור למה שאומר האדם שחזה אותה מלכתחילה ועוד ממשיך לפעול בזירה הזו עם חזון להמשך.

יאללה, לרוץ לקרוא.

- סחבק