האשה שלא קמה

ביום שלישי, 25/10, נפטרה רוזה פרקס, מי שנחשבה במידה מסוימת כ "האמא של התנועה לזכויות האזרח" בארה"ב. על המקרה והשלכותיו ניתן לקרוא בהרחבה בהרבה מקומות (למשל כאן). נעמה כרמי גם כתבה עליו.
היא מסוג הסמלים שבמידה רבה מזכירים לכולנו שאדם אחד כן יכול לשנות. שמחאה אזרחית היא דבר אפשרי, חשוב ואפילו יעיל בחלק מהמקרים.
רוזה פרקס הראתה לכולנו שעקשנות ואמונה בצדקת הדרך מגיעות רחוק. ושאולי לצדק אנושי יש עוד סיכוי. שחירות וצדק הם ברי השגה גם לאלה שנדמה שאין להם סיכוי. ששווה להילחם עליהם.

לא אכביר במילים על מה שכבר נאמר, קטונתי, אבל אתרום את תרומתי להנצחת השם בעולם הוירטואלי שלנו.

קטגוריות: history, current_affairs, civil_rights