ספר: אם יש גן עדן

על הספר הזה לא שמעתי ולא קראתי לפני שראיתי אותו לראשונה בשבוע הספר האחרון. למי שזוכר, שבוע הספר נקרא שבוע הספר העברי. ובתור אוהב ספרים היושב בציון, סחבק החליט שבשבוע הספר הוא קונה לפחות 2 ספרים עבריים.
כך קרה שנקריתי אל הדוכן שבו מכרו את "אם יש גן עדן" של רון לשם, בדיוק כשהסופר היה שם כדי לחתום. (וזה עוד שריטה קטנה שיש לי - ספרים חתומים ע"י הסופרים. כנראה שזה נשאר לי עוד מהימים שבהם יגאל מוסינזון היה חותם לי על ספרי חסמב"ה).

ולענייננו.
במדינה המוטרפת הנקראת ישראל, לכל דור יש את המלחמה שלו. לכל מלחמה יש את הספרים שלה (והשירים, והתמונות). במלחמת ששת הימים היה לנו את "חשופים בצריח".
במלחמת יום כיפור היה לנו את "עז 77" ולא חסרים עוד סיפורים למכביר.

"אם יש גן עדן" הוא הספר של דור לבנון. לא לבנון של 82' אלא לבנון של שנות ה 90. הדור שגדל על המאבק המתמיד בחיזבאללה במארבים שלא נגמרים, אם בצורת כוכב, ואם מול המסך הירוק בטנק.
סחבק אומנם לא בילה יותר מדי בלבנון בשירותו הצבאי. אבל במעט שחוויתי ידעתי לזהות את החוויה הזאת בין השורות. בבופור אומנם לא הייתי, אבל את בינת ג'בל שהפכה לציון דרך במלחמה האחרונה, זכיתי להכיר לא רע.
רון לשם מצליח להביא את סיפורו של מ"מ חי"ר בבופור. וכשאני אומר מצליח אני מתכוון לתיאורים רגישים ונפלאים שמעבירים את אותה תחושה סוריאליסטית משהו שיוצאי לבנון מכירים. בשפה פשוטה ונקיה מצליח רון לשם להעביר בצורה נהדרת את התחושה של הבן אדם שנאבק לשמור על שפיות בתוך הרבה מאוד טירוף.
אין סופרמנים בלבנון, אין בכיינים בלבנון, יש פשוט קבוצה של כמה חבר'ה שמתים כבר לצאת משם, אבל לא מוותרים. וזה הסיפור שלהם. רון לשם מתאר בהצלחה רבה את הסיפור של אותה מחלקת לוחמים בלי יותר מדי מיתוסים - רק חיים במקום שבו החיים הם לא דבר מובן מאליו. הוא לא ציני, הוא לא דרמטי בצורה יוצאת דופן. הסיפור, החיים, הם מספיק כאלה בלי שיעזרו להם. רון לשם מצליח לספר סיפור בצורה מפוכחת וברורה וגם מצליח לומר משהו בדרך.

"אם יש גן עדן" הוא ספר שידבר אל אותו דור של שנות ה 90. ולכל אחד שהיה שם יהיו את התמונות שלו. הוא לא ספר מתנשא, ולכן הוא גם ידבר אל אותם חבר'ה שלא היו שם. כל מי שלא חווה את לבנון יוכל להתקרב לחוויה בזכות הספר, יוכל לכל הפחות להתחיל להבין אותה.
ישנם אותם ספרים שכשאני מסיים אותם אני עוצר עוד רגע ונהנה, חושב מה נשאר בי מאותו ספר. "אם יש גן עדן" לא לימד אותי שום דבר חדש, אבל הוא החזיר אותי לתקופה אחרת, מבחינה לאומית, אבל גם (בעיקר) מבחינה אישית. הוא סגר לי מעגל.

בהקדשה מהסופר על העותק שברשותי כתב רון לשם: "מקווה לא לאכזב... תודה!"
הוא לא.
תודה.

- סחבק

תגיות: israel, books, recommend